בד“כ אנשים חוששים לעסוק בצורפות משתי סיבות:
1. החשש שאינם מוכשרים די-הצורך מהבחינה הטכנית.
2. החשש שאינם מוכשרים די-הצורך מהבחינה העיצובית.
ראשית- הפגת החששות מהפן הטכני: בצורפות קיימים אין ספור סגנונות וטכניקות. חלקם דורשים כשרון טכני גבוה מאד, אולם רבים אחרים (ומרשימים לא פחות) הינם פשוטים מאד לביצוע.
אדם בעל יכולות טכניות גבוהות יכול לאמץ לעצמו סגנון מורכב ומסובך ואילו אדם המתקשה בפן הטכני רצוי שיאמץ לעצמו סגנון פשוט יותר לביצוע. חשוב להבין שהתכשיט הפשוט לביצוע אינו ”נחות“ לעומת התכשיט המורכב ובשנים האחרונות אנו אף עדים לתופעה שהתכשיטים הפשוטים חודרים יותר ויותר לשוק תכשיטי היוקרה השמרני ונחשבים ללא פחות יוקרתיים ויקרים מהתכשיטים המורכבים והעמוסים. שנית- הפגת החששות מהפן העיצובי: רבים מתלוננים על כך שהינם חסרי דמיון ואין להם רעיונות לעיצובים, אבל האמת היא שלא קיים אדם היכול לשבת בחיבוק ידיים והרעיונות ”ירדו לו מהשמיים“.
השיטה למציאת רעיונות היא להיחשף לעיצובים רבים ככל האפשר (בחנויות בתערוכות בגלריות וכ‘) ולקבל מהם השראה לעיצובים אישיים (אבל כמובן לא להעתיק). כך מאז ומעולם נהגו כל האומנים בכל התחומים. איש מהם לא ישב בסטודיו ”והמציא את הגלגל“. כל האומנים בלי יוצא מן הכלל הושפעו וקיבלו השראה מסגנונות של אמנים אחרים. לפיכך כל מי שרוצה לעסוק בצורפות מסוגל לכך וחבל לוותר על החלום ליצור רק בגלל חששות לא מוצדקים.
המאמר נכתב ע“י צחי שמיר