השיטה הראשונה-
ייצור תכשיט בעבודת-יד מלאה: בשיטה זו הצורף משתמש בחומרים החל ממצבם הגולמי, מעבדם לפלטות וחוטים לפי הצורך, ומהם, בטכניקות שונות, יוצר את התכשיט. יש לציין שעל מנת לייצר תכשיט בעבודת-יד מלאה נדרשת מהצורף השקעת זמן רב ולכן בד“כ תכשיטים שיוצרו בשיטה זו הינם היקרים ביותר, אך (בניגוד לדעה הרווחת) לא בהכרח האיכותיים ביותר.
השיטה השנייה-
ייצור תכשיט ביציקה: בשיטה זו הצורף מכין תכשיט בודד (אב טיפוס) הנקרא מודל המאסטר. למודל זה מכינים תבנית אשר בעזרתה, בתהליך של יציקה, ניתן לשכפלו באין ספור עותקים. השימוש בתבנית יציקה מקצר מאד את פרק הזמן הדרוש להכנת התכשיט ומוזיל את מחירו בהשוואה לתכשיט המיוצר בעבודת-יד מלאה. בד“כ (בניגוד לדעה הרווחת) תכשיטים שיוצרו בשיטת היציקה הם האיכותיים ביותר, מכוון שלצורף מתפנה זמן רב יותר להקדיש לגימורים.
השיטה השלישית-
עבודת-יד למחצה: שיטה זו הינה שילוב של שתי השיטות הנ“ל כלומר חלקים מסוימים של התכשיט מיוצרים בעבודת-יד מלאה, חלקים אחרים מיוצרים בשיטת היציקה והצורף משלב את שני סוגי החלקים לתכשיט אחד שלם. הערה: קיימות שיטות נוספות, אולם רובם הכמעט מוחלט של התכשיטים, מיוצרים באחת משלוש השיטות הנ“ל.
המאמר נכתב ע“י צחי שמיר